אסיה אנטוב
   כללי     רקע   פעילות בליכוד  עקרונות מנחים    מאמרים     בתקשורת     גלריית תמונות     צרו קשר  

חוק האח הגדול

'חוק האח הגדול' כך כונה מיד חוק נתוני התקשורת שהתקבל בשבוע שעבר בכנסת.  הוא מאפשר למשטרה ליצור מאגר מידע עצום, הכולל את כל מספרי הטלפון ושמות בעליהם, כתובות הIP של המחשבים שלהם, ופרטים נוספים. במאגר זה יוכלו להשתמש לא רק אנשי המשטרה, אלא גם יחידות משטרה צבאיות, ורשות המיסים. החוק, שאותו יזם שר הפנים וראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, מקל את הגישה לאינפורמציה אודות אנשים פרטיים: האזנות לטלפונים, מעקב אחרי טלפוניהם הסולולריים, רשימת האתרים באינטרנט בהם הם מבקרים, ועוד. המניע הרשמי ליצירת החוק הוא הקושי ההולך וגובר של המשטרה להתמודד מול פשע מאורגן וטרוריזם. אך השכל הישר אומר שדווקא הפושעים יוכלו לעקוף את החוק בקלות- לרשום את מכשירי הסלולרי שלהם בשם אחר, להשיג כתובות IP  חסויות וכו'.  כתוצאה מכך, נהיה אלה דווקא אנחנו, האזרחים שומרי החוק,  אשר יסבלו מאבדן חירויות פרט אלמנטריות.

הדבר המבהיל ביותר הוא, שהחברה שלנו אינה מקדישה שימת לב מיוחדת לאובדן חירויות אלה. הדעה הנפוצה היא: "שיצותתו, אינני עושה דבר שמנוגד לחוק". לפי לוגיקה זו, כל דבר שאינו מנוגד לחוק, לא משנה כמה פרטי ואינטימי הוא, יכול להתבצע בדלת פתוחה לעיני כל.

קשה להסביר את חשיבות חופש הפרט לאדם שתודעתו האזרחית אינה מפותחת. את החופש לא ניתן למדוד, למשש  או להעביר למימוש כספי. העניין הוא אפילו לא בכך שידע הוא כוח, ובהעבירנו אנפורמציה לממשלה, אנו מגבירים את שליטתם בחיינו של מאות פקידים ועובדי ממשלה. בכך אנו הופכים לחסרי ישע מול השלומילאליות שלהם, וחמור מכך: גם מול כוונות רעות, אשר בהוצאתן לפועל כבר נתקלו רבים.

אך זהו, כאמור, עניין בעל חשיבות משנית. מה שחשוב אף יותר מהחששת הקונקריטיים הוא הפרת עקרון חופש הפרט עצמו: לאדם יש זכות לשמור סודות מעיניים זרות. הרי גובשו חוקים כה רבים הנועדים לשמור על אינפורמציה: זכויות יוצרים, קופירייט ועוד. במקרים הנ"ל, את הפגיעה ניתן לכמת במושגים כספיים. אבל רק תחשבו איזה נזק מוראלי יכולה לגרום לאדם עצם העובדה שאי מי זר מקשיב למילותיו, המיועדות לקרובים אליו ביותר. תהליכי התפתחות הנפשית כרוכים באופן אימננטי בהופעת סודות אצל האדם, כדוגמת יומן סודי או שמירת חפצים פרטיים במקום מוסתר.  האדם אינו דג, המוצג לראווה באקווריום: אישיותו אינה סובלת חשיפה מתמדת.  לא מזמן התרחשה שערוריה כאשר שר ליברמן התלונן שהוא נפגע קשות מעצם העובדה שאנשים פרטיים צותתו לשיחותיו. שלושה חשודים נעצרו. ועכשיו, תארו לעצמכם שלכל אחד מאיתנו עשויים לצותת מאות פקידים- האם זה דבר של מה בכך?

המחוקקים עצמם (או לפחות חלקם), מבינים היטב את כוחו של החוק החדש לדכא זכויות בסיסיות, ולכן הם ראו צורך להגביל את החוק בנוגע ליוצאי דופן מסוימים. נציגת מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', עיתונאית במקצועה, עמדה על כך שהחוק לא יחול על שלוש אוכלוסיות נבחרות: עיתונאים, עורכי דין, ופסיכולוגים. מגבלות רציניות מוטלות  על ציתות לשלושת בעלי מקצוע אלה.  עיתונאים ועורכי דין רואים בעצמם כבר מזמן ציבור בעל עדיפות עליונה. ייתכן שמעתה, כאשר סכנת הציתות תפריע לאנשים לשפוך את ליבם בפני קרובים ומכרים, אכן יגדל הצורך בשירותי הפסיכולוגים.

לצערנו, הטרור כבר הגביל באופן חריף את חופש הפרט שלנו. אנו פותחים תיקים, עונים על שאלות המאבטחים, מורידים נעליים בשדות תעופה, נדרשים לתת טביעות אצבעות בקבלת ויזה, ועוד ועוד. קיים צורך עז להנהיג איזון הגיוני בין ההתמדה במלחמה בפשע לבין שמירה על זכויות הפרט שלנו.  ככל שאפקטיביות המשטרה במלחמה בפשע הולכת ופוחתת, כך היא נוטה יותר לכופף איזון זה אל צד הגבלת זכויותנו. האם חוסר האינפורמציה לגבי מספרי טלפון הוא שסייע לבני סלי להימלט מתחת לאפה של המשטרה?  האם על מנת  שהמשטרה תתחיל סופסוף לטפל היטב בפריצות לבתים, עלינו להתקין מצלמות בכל בית, משל היינו  גיבורי ספרו של אורוול? 

מהו בעצם ההבדל בין מדינת משטרה לממדינה ליברלית-דמוקרטית?

במדינה  חופשית, השלטון שואף למלא היטב את תפקידיו, ההכרחיים לאזרחים. לכן הוא יכול להיות בטוח שרובם רוחשים כלפי המדינה "פטריוטיזם קונסטיטוציונלי", או במילים אחרות- תומכים בה ומכבדים אותה.

במדינת משטרה, לעומת זאת, הממשלה עסוקה בהגשמת מטרותיה היא, השונות ממטרות האזרחים. לכן  השלטון במדינה כזו מבין שהאזרחים אינם מרגישים כלפיו באופן חיובי, אינם מכירים בלגיטימיות שלו ולא מכבדים את חוקיו. עבור שלטון כזה לא קיימת הנחת היסוד של הלויאליות:  אנשים נורמליים לא ירצו להישמע לחוקים דרקוניים, והם ישאפו בכל מאודם לעקוף את השלטון המדכא אותם.

במדינה חופשית אנשים מצייתים מרצונם, ולכן פחות משאבים מתבזבזים על אכיפה, ויותר על ארגון וארגון-עצמי של  האזרחים לסטרוקטורות המכונות "קהילה אזרחית". במדינת משטרה הכל מחזיק על פחד ודיכוי, והשלטון חרד מפני התארגנות העצמית של האזרחים, בחששו שארגונים אלה יפנו נגדו.

כמובן שתיאור זה מתייחס לטיפוסים קיצוניים, אשר אינם מופיעים באופן כה מובהק במציאות. גם עריץ כדוגמת סטאלין יכול לזכות בחיבת העם, וכן קיימים מקרי סכנה קיצוניים, בהם גם במדינה הכי חופשית תצטרך הממשלה להגביל את אזרחיה באופן יוצא דופן. ובכל זאת, מדובר ביוצאים מן הכלל המלמדים על הכלל: קיים קשר ישיר בין אפקטיביות פעולת הממשלה לרמת החופש שהיא מעניקה לאזרחיה. ככל שהממשלה שומרת טוב יותר על החוק והסדר, מאחדת ומגינה על אזרחיה טוב יותר, כך היא נאלצת פחות להגביל את החופש האישי של אזרחיה. ולהיפך: ככל שהמדינה מבזבזת יותר משאבים על משוגות השלטון, כך היא נאלצת להגביל יותר את חירויות הפרט. המצב מתפתח בד"כ באופן דינמי- הממשלה משפרת את החוקים, יותר אזרחים שואפים לקיימם, קל יותר לשמור על החוק. ומנגד, ככל שהדיקטטור מתייחס פחות לצרכי המדינה, כן הוא יצטרך לנקוט בכוח רב יותר על מנת להגביל את האזרחים.

לצערנו, המצב בישראל מזכיר יותר ויותר את הדוגמה השניה. במקום להיאבק על שיפור הדמוקרטיה, מנסה הממשלה להפוך את המדינה לבית אסורים. המדינה מאבדת את האפקטיביות שלה בקצב מסחרר:  היא אינה מגינה על האזרחים (למשל על תושבי שדרות מפני הקסאמים, או על תושבי הנגב מפני גניבות מצד הבדואים )  ובתי המשפט שלה אינם מתפקדים כראוי  (כולנו עייפים מהסחבת של בתי המשפט ומהאקטיביזם השיפוטי של בג"ץ).  השלטון מטיל עלינו מיסים גבוהים, ולא מעניק בתמורה עזרה רפואית וסוציאלית הולמת; הוא מגביל את תוכניות הלימוד ומבחר בתי הספר, אך אינו מסוגל להתמודד עם שביתת המורים; ועוד ועוד.  החברה מפורדת מאז הגירוש מגוש קטיף, הרייטינג של ראש הממשלה נמוך מאי פעם, וכך גם האמון בבכירים, הנאשמים כל העת באישומים פליליים שונים. גם האמון של האזרחים באמצעי התקשורת הולך ופוחת, כמו שמראים מחקרים.  במקביל לכל זאת, הולכת ומתחזקת הגבלת זכויות הפרט של האזרח. בדיווחה השנתי, מתריעה האגודה להגנת האזרח מפני הריבוי בפעולות האזנה לטלפונים פרטיים ומעקב אחרי הדואר האלקטרוני מצד המשטרה. הם מביאים את הנתונים הבאים: בשנת 2006 המשטרה קיבלה מבית המשפט 1128 אישורים לביצוע האזנות לטלפונים. מדובר בגידול של 25% לעומת השנה הקודמת. אך אם קודם היה על המשטרה לקבל לכך אישור מבית המשפט, הרי שהחוק שהתקבל בימים אלה בכנסת מאשר לכל שוטר, במקרה של "צורך למנוע פגיעה קשה בחוק"  וללא אישור מבית משפט, לקבל אינפורמציה מפורטת על כל אזרח: כל מספרי הטלפון שלו, גם אלה שאינם מופיעים בספרי הטלפונים; מעקב אחרי מיקום הטלפון הסלולרי שלו; מספרי וזמני השיחות; גישה לכל המידע שניתן לקבל מספק האינטרנט שלו על היסטריית הגלישה של האזרח.

"באף מדינה מערבית לא קיים חוק דומה לזה" מסכם עורך הדין יצחק בם.

   כללי     רקע   פעילות בליכוד  עקרונות מנחים    מאמרים     בתקשורת     גלריית תמונות     צרו קשר